הפקות המערה
גיל ישי

השם נולד מתוך שני דימויים שמלווים אותי ביצירה.

 

הראשון הוא משל המערה — סיפור על אנשים הצופים בצללים על קיר ומאמינים שזו המציאות עצמה.

בעיניי, זו תמונה מוקדמת של הקולנוע: אולם חשוך, דימוי מואר, וסיפור שמעצב את האופן שבו אנחנו תופסים את העולם.

 

הדימוי הזה מתקיים גם במצלמה עצמה -

חלל אטום לאור, עד הרגע שבו נפתח התריס.

לשבריר שנייה האור מציף את החושך,

והדימוי נצרב בזיכרון.

 

הדימוי השני הוא איש המערות.

עוד לפני מסכים וטכנולוגיה, בני אדם ישבו סביב האש, התבוננו בצללים, וסיפרו סיפורים כדי להבין, לזכור ולדמיין.

לתחושתי הקולנוע והווידאו הם המשך ישיר של אותה מסורת עתיקה. הדחף האנושי לספר סיפור, להעביר חוויה, ולתת משמעות למה שאנחנו רואים.

​

הפקות המערה היא נקודת המפגש הזו -

בין חושך לאור, בין דימוי לסיפור, ובין הדרך שבה אנחנו רואים את העולם לבין הדרך שבה אנחנו מספרים אותו.